לא בא לי לעשות שום דבר. אני יושבת בבית על הספה ולא עושה כלום. פשוט כלום.
כלום זה המשהו היחידי שבא לי לעשות. כל שאר הדברים, המתחייבים מעצם היותי אדם בוגר והגיוני, פשוט לא בא לי עליהם.
הבית נראה כמו סדום ועמורה. כלים ושאריות של אוכל ואריזות חטיפים זרוקים בסלון. אזור השיש והכיור במטבח עולה על גדותיו. הרצפה לבטח ידעה ימים טובים יותר. הכביסות שוב נערמות.
מי שקרא את הדיווחים השוטפים בקיר הפייבסוק שלי יודע כבר שמכונת הכביסה התקלקלה ואמנם עשיתי כמה נגלות של כביסה באמבטיה, אבל מאז עבר עוד שבוע ושוב אני נדרשת לעשות משהו עם כל הכביסה הממתינה בסבלנות שמישהו יתייחס אליה.
חברות מקסימות אמנם הציעו את עזרתן אבל לא היה לי נעים להגיע עם כל הררי הכביסה האלה.
רק את המגבות הבאתי לחמותי כי היא כל כך רצתה לעזור לנו ועדיין הרגשתי לא בנוח שהטרחתי אותה.
[קרא עוד …]
חווית קיץ משפחתית בלונדון
לונדון המרתקת האירה פניה אלינו בשמש ובמזג אוויר נעים. גילינו מקומות חדשים ומעניינים, שוטטנו ברחובותיה הקסומים. כמה נוח להסתובב בעיר שהשפה המדוברת בה היא קצת כמו שפת אם.
קפצנו אליה לחמישה ימים בלבד של ביחד משפחתי. בגלל הזמן הקצר שתכננו, היה לי חשוב לנהל שיחת תאום ציפיות עם הילדים טרם הנסיעה, באופן כזה שהמילים לא יכנסו באוזן אחת ויצאו מהאוזן השניה ושוב אקבל את התואר המפוקפק – חופרת. שעת הכושר נקרתה בדרכי כשנסענו לחגוג את סיום הלימודים במסעדה ואז פתחתי ואמרתי שאנחנו לקראת טיול קצר ואני מצפה שכל אחד ישמור את פרצוף תשעה באב שלו למועד המתאים בחודש אב, בבית. ביקשתי שיאספו את עצמם ואת משברי מצב הרוח של גיל ההתבגרות, בדיוק כמו שהם מצליחים לעשות זאת ליד החברים שלהם, כי תכל’ס, המטרה של הנסיעה היא ליהנות מבילוי משפחתי משותף ולצבור חוויות ממקום חדש והבעל תמך בי והוסיף בהומור: “אתם לא חייבים ליהנות אבל לפחות תעמידו פנים שאתם נהנים, כדי לא לחרב את האווירה ואת הכייף של האחרים”.
בדיעבד, האם ה”חפירה” הועילה? יש מצב שכן. האמת שהם היו ממש מקסימים גם אחד לשני וגם אנחנו נהנינו מהם. לא שלא היו פה ושם גם רגעים קלים של תלונות אבל בשורה התחתונה הם בהחלט שיתפו פעולה, הצטרפו לאטרקציות, הלכו הרבה ברגל ונראה שנהנו.
[קרא עוד …]
ממתינה להתבהרות
חגיגות השנה לבלוג לוו בתחושה של שמחה והתעלות. באמת נקודת ציון שכזאת שהייתי מאוד גאה שהגעתי אליה. תכל’ס, לא היו לי שום ציפיות או יומרות מהבלוג הזה וגם לא סימנתי לעצמי מטרה או שהיה לי חזון כלשהו. פשוט זרמתי עם כל הענין ולאט לאט הוא קרם עור וגידים והתגבש למסה מסוימת, שהביאה אותי לסגור שנה ולכן זה היה כל כך מפתיע ומשמח כאחד עבורי.
מאז, דממת אלחוט פנימית. חברות מסביב מעלות פוסטים ולי אין קצה חוט על מה לכתוב.
יותר מזה, שום קול פנימי לא בער בי להיכתב. לא הצלחתי למצוא השראה בשום דבר שחוויתי, עשיתי, ראיתי אצלי או אצל אחרים. נכנסתי למוד של המתנה.
[קרא עוד …]
בסימן עצמאות – חוגגת שנה לבלוג
בדיוק לפני שנה הבלוג שלי עלה לאוויר והנה חלפה לה שנה ואני חוגגת יום הולדת ראשון לבלוג. הסמיכות ליום העצמאות נותנת עוד מימד בהבנת המשמעות של הבלוג הזה עבורי.
אני עדיין זוכרת כמה התרגשתי וכמה שדפק לי הלב כשלחצתי על פרסום הפוסט הראשון.
יצירה מבצק סוכר שהכין בני ירון
מאתגרת את עצמי
הכל התחיל בסרטון שראיתי בפייסבוק של הפסיכולוג Shawn Achor. הוא מדבר מהר וקצת קשה לעקוב אחריו, אבל בסוף דבריו, בערך מהדקה העשירית, הוא טוען ש90% מרמת האושר נקבעת ע”י הדרך שהמוח שלנו מנתח את העולם ואם נפעל לאמן את המוח להיות חיובי יותר, הוא יפתח תבנית לפיה הוא סורק את העולם לדברים חיוביים לפני השליליים ואז נוכל להגיע לביצועים טובים יותר במדדים כמו אינטיליגנציה, יצירתיות, אנרגטיות ורמת האושר תעלה.
