לונדון – פעם שלישית גלידה

לונדון שוב חיכתה לנו. נסענו אליה בסביבות ראש השנה בעיקר בשביל לבקר בלגולנד, לבקשת הבן הקטן. אבל אם כבר נוסעים לא נקפוץ לגיחה קלה למרכז לונדון עצמה? ברור שכן.
על עלילותינו בלגולנד כתבתי פוסט נפרד וכעת אספר על המשך קורותינו בחצי השני של הטיול.
כזכור, ההרכב המשפחתי בנסיעה זו כלל זוג הורים והבן הקטן.
ומה עם הגדולים תשאלו?
ברור שלגולנד היא לא יעד מתאים לגילם אבל למרות שהצענו להם להגיע בטיסה אחרת ולפגוש אותנו בהמשך, כשנגיע למרכז לונדון, אף אחד מהם לא הראה התלהבות יוצאת דופן להצטרף אלינו.
לפיכך, למרות חוסר הנעימות שאפף אותנו כשהבנו שיהיו לבד בחג בראש השנה, הם נשארו אחר כבוד בבית. אבל אל דאגה, הם הוזמנו לארוחת החג לבית הדודים ואני השארתי אוכל מבושל במקרר וגם סבתא וסבא דאגו שלא יישארו רעבים.
כמה כייף שהם כבר גדולים ועצמאים כך שאפשר להשאיר אותם לבד ולסמוך עליהם שיסתדרו.
מיותר לציין שאף אחד מהם לא הזיל דמעה בהיעדרנו והבית הריק נוצל היטב במסיבות עם חברים.
כשהבנתי שהגדולים לא יצטרפו אלינו, חשתי הקלה מסוימת מכך שלא אצטרך לצאת למסעות שופינג נרחבים בחנויות האהובות עליהם, אבל בשעת המאני טיים, נוכחתי לגלות שרגשי המצפון האימהיים בכל זאת עבדו שעות נוספות ומצאתי את עצמי מסתובבת בחיפוש אחר דברים לקנות עבורם גם כשהם לא לצידי וכמובן שלא חזרתי בידיים ריקות, כך שבשורה התחתונה נראה לי שכל אחד מהם הרוויח בגדול.

אז מה היה לנו בהמשך?
החוויה בלגולנד היתה מוצלחת ביותר אבל הגיעה השעה להמשיך בטיול ולאחר פרידה נוגעת ללב המשכנו לביקור בעיירה אנגלית ציורית מקסימה שנקראת הנלי און תמז ונמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה מלגולנד. הזמנו מקום במלון השוכן ממש בסמוך לתמז, משקיף על נוף עוצר נשימה.
המלון Phyllis Court Club הוקם בשנת 1906 ומשמש בנוסף כקלאב פלצני למדי של מה שנראה כמו שמנא וסלתא של אצולת אנגליה.
הפקידים בקבלה טרחו להדגיש באוזנינו את ביקורה של המלכה אליזבת במקום מספר שנים קודם לכן, ולפיכך התרגשנו למדי מהמחשבה שאף אנו פוסעים במקום שכף רגלה של המלכה דרכה בו.
אחרי שהתמקמנו בחדר שלנו, החלטנו לרדת לאכול ארוחת ערב. חלפנו ליד מסעדת המלון אבל מבט מהיר בקהל הסועדים הבהיר לנו שנדרש קוד לבוש מוקפד, זרת מונפת באוויר וייחוס הולם מלידה, כך שלא העזנו להיכנס.
חזרנו לחדר לשקול את המשך צעדינו ולא יכולנו להתעלם מהרעש שבקע מרחבת הדשא הסמוכה.
התברר לנו שחברי המועדון היו בשיאו של אירוע חגיגי במיוחד, שכלל נאומים נרגשים ותוכנית עשירה, שגולת הכותרת שבה היתה שירתה של זמרת אופרה, מלווה בתזמורת, שניגנה בווליום לא חינני בעליל.
נאלצנו להקשיב לכל המסכת הזאת מחדרנו המשקיף על מקום האירוע.
כדי להימלט מכל התכונה המרגשת במלון ובעיקר כדי לאכול משהו צעדנו למרכז העיירה, שנמצא במרחק של כחמש דקות הליכה מהמלון, הסתובבנו ברחובות הנחמדים על שלל החנויות וישבנו לאכול במסעדת COPPA הנפלאה שמצאנו שם.
כשחזרנו, הארוע עוד נמשך, עם זאת היינו כה עייפים שדי מהר הצלחנו להירדם. יש לקחת בחשבון כשבאים למקום כזה שיהיו הפתעות כדוגמת אירועים מהסוג הזה.
למחרת בבוקר הרהבנו עוז ונכנסנו לחדר האוכל על מנת לאכול את ארוחת הבוקר שהיתה כלולה במחיר השהייה. לשמחתנו, הכל נראה פחות רשמי. הארוחה הוגשה בכלי חרסינה עדינים ויפים וכללה שפע של מאכלים מוצגים בצורה אסתטית וערבים לחיך. למעט… ענין החביתה.
לא לגמרי הבנו מה נפגם בהכשרתם של השפים באנגליה בשלב לימוד הכנת אומלט.
גם כאן, כמו בלגולנד, לקח זמן עד שהצלחנו להסביר מה אנחנו מבקשים ואיך אנחנו רוצים את האומלט שלנו ובכל זאת נראה שההסברים לא צלחו כי התוצאה לא היתה לשביעות רצוננו. אבל בוודאי שלא ניתן לחביתה אחת להעיב על אווירה כוללת מלכותית וקסומה.
מיד לאחר ארוחת הבוקר טיילנו במסלול ההליכה לאורך התמז והתבוננו בסקרנות ביאכטות החונות של עשירי העיירה. צפינו בכמה קבוצות שחתרו במרץ הלוך ושוב על כלי שיט שנראה כמו קייק ואנחנו נהננו לצפות בהם ממרומי הספסלים היפים שהיו פזורים במקום.
אח, איזו איכות חיים זו עבור המקומיים לפצוח את הבוקר בפעילות ספורט נמרצת שכזו באוויר הצח.
הבעל והבן נדבקו בחדוות הבריאות הזאת ושכרו סירה חמודה, איתה יצאו לשייט ספונטני על התמז.
אני כמובן העדפתי לשבת לנוח בבית הקפה הסמוך. בכל זאת התעייפתי מלראות את כל הספורטאים הנמרצים האלה על הבוקר והחלטתי שגם מנוחה תורמת לבריאות לא פחות.
בתום השיט המשכנו לטייל בעיירה ובצהריים חזרנו למלון ומשם נסענו לתחנה האחרונה בטיולנו – מרכז לונדון.
היה נחמד לדרוך שוב באזור אורבני אחרי שטעמנו את טעם הכפר.

המלון Radisson Blu Edwardian, Mercer Street שהזמנתי לא עלה בחיפוש הראשוני במסגרת התקציב שהגדרנו אבל למרבה השמחה כשכבר התייאשתי למצוא מקום שעונה על כל הדרישות שלנו הוא צץ במבצע חכם של בוקינג ומיד התנפלתי עליו כמוצאת שלל רב והזמנתי לנו מקום.
הוא נמצא במיקום מעולה ב – Seven Dials בלב קובנט גרדן.
חנויות בוטיק מיוחדות, מסעדות ובתי קפה, תיאטראות – הכל נמצא במרחק הליכה.
המיקום הוכיח את עצמו עבורי ביום שהבנים נסעו לאקווריום (שאגב היה מעניין וחווייתי עם מגוון בעלי חיים ממקומות שונים בעולם), בפרק הזמן הקצר שעמד לרשותי, הסתובבתי להנאתי לבד ועשיתי קניות לגדולים שנשארו בבית.
כבר היינו בעבר במלון אחר מאותה הרשת (את פרטי המלון ההוא תוכלו למצוא בפוסט חווית קיץ משפחתית בלונדון) ואני חייבת לציין שהיא בהחלט מומלצת ושני המלונות ממש טובים.
החדרים היו מעט קטנים, לפחות ביחס למלון הקודם, אך הם נקיים, נעימים ומעוצבים בסגנון מאופק ומינימליסטי.
ארוחת הבוקר מעולה אם כי ישנם שפע של בתי קפה מסביב, כך שאין הכרח לשלם עליה.
יש הטבה במסעדה של המלון לנשנושים כל יום בסך 15$. אנחנו ניצלנו את ההטבה ללגימת כוס תה של אחר הצהריים.

אחת הסיבות שבחרתי את המלון היתה הקרבה שלו לתיאטרון שבו מופיעה ההצגה אלאדין, אליה הזמנו כרטיסים. זכרתי מהפעם הקודמת כמה היינו עייפים בסוף הצגה אחרת והיה קשה למצוא תחבורה, אפילו מונית, ביציאה מהתאטרון ורציתי להימנע מזה הפעם. ואכן היה מאוד נוח לצעוד ברגל חזרה למלון.
אנחנו מאוד נהנינו בהצגה אלאדין. הצגה נהדרת עם שירים ותלבושות וג’יני אחד חביב ומצחיק שהוא כוכב מרכזי בהצגה. השפה האנגלית היתה מובנת גם לילד ומידי פעם לחשנו הסברים במקום שנראה לנו חשוב להבנת המשך העלילה.

בסוף ההצגה עצרנו בדרך למלון לחטוף ארוחת ערב קלה במקדונלדס לסיום הולם של היום.
כמה נוח כשמסתובבים עם ילדים שיש רשתות מזון מהיר מהסוג הזה וגם את רשת פיצה אקספרס במיוחד כשנזקקים לאיזו אתנחתא בהליכות האינסופיות או להרגעה מיידית של מצב הרעב.
ואם בענייני קולינריה עסקינן, הנה כמה מסעדות נוספות שביקרנו בהן שהיו טעימות ומוצלחות, כולן באזור המלון:
Shake & Shake מסעדת המבורגרים.
מסעדת בלתזר שם מצאנו גם שניצל חלומי לבן הקטן (מוגש בימי שני בלבד).
המסעדה של ג’יימי אוליבר שהיתה נעימה.
מבחר אפשרויות של מתוקים כמו: Ben’s Cookies ,LOLA’S cupcakes, גלידת אמוריניו (שיש בה גלידת יוגורט שהקטן אוהב), את כולם דגמנו כבר בנסיעה הקודמת וראינו כי טוב.

אחד הימים תוכנן לביקור בנוטינג היל ובשוק פורטבלו הצמוד והחלטנו לשלב ביום הזה גם ביקור בפארק הולנד שנמצא בקרבת מקום.
מדובר בפארק קסום עם הרבה פינות חמד לישיבה והתרגעות, גינה יפנית יפהפיה  ולצידה אגמון, גני שעשועים לקטנים וטבע מחבק מכל עבר.
האנגלים האלה השכילו לרשת את לונדון בכמה פארקים מוצלחים, ייחודיים ומשובבי נפש שזה פשוט נפלא ובהחלט ראוי ביקור. אם יש זמן ומגיעים עם ילדים קטנים כדאי לבקר אפילו ביותר מפארק אחד.
בתום הסיור בפארק הלכנו ברגל לנוטינג היל מרחק של כעשרים דקות מהפארק. בדרך עברנו בתוך שכונת מגורים יפה וממש הרגשנו לרגע כמו תושבי המקום המטיילים להנאתם בשכונתם.
צילמנו את הבתים הצבעוניים שמאפיינים את נוטינג היל, פשפשנו קצת בכל המזכרות והעתיקות שהיו בשוק. חלפנו ליד כמה חנויות מעניינות שכייף להתבונן בחלונות הראווה שלהן.
אחת מהן היתה חנות מגניבה של בגדים, תיקים ונעליים. כבר בחלון הראווה אפשר היה להבחין בעיצוב הייחודי של החנות, שכלל מלא מכונות תפירה עתיקות, משובצות לאורך הקירות, שמשכו להיכנס פנימה.
בשלב הזה הרגשנו שיש צורך לעצור למנוחה קלה באחד מבתי הקפה הפזורים באזור.
לפני כן, עצרנו בדוכן Doughnut Time, שם רכשנו דונאטנס מתוק ועתיר קלוריות ולקחנו אותו עימנו לבית הקפה על מנת שנוכל ללעוס אותו להנאתנו בנוחות.
ביום האחרון קפצנו לראות את הביאנלה הבין־לאומית השנייה לעיצוב שנערכה בלונדון באותה עת וזו היתה חוויה מאוד מעניינת לעבור מחדר לחדר ולראות את הפרשנות העיצובית הייחודית במיצגים ששלחה כל מדינה בהתאם לנושא התערוכה.

כזכור, הגענו ללונדון בראש השנה ולכן רציתי לקפוץ לראות איך נראית תפילה בבית כנסת יהודי בגולה. מתברר שלא פשוט בכלל להיכנס לבית כנסת גם אם אנחנו מגיעים מישראל. ערכו לנו בכניסה תחקיר בטחוני מקיף ורק אחרי שקיבלנו אישור מכמה גורמים בבית הכנסת הורשינו להיכנס בתנאי שנסגור טלפונים, כך שלצערי אין לי תמונות מבית הכנסת המקסים.
התפילה היתה קצרה, יפה ומכובדת אבל התרשמתי במיוחד מכמה חברים מהקהילה המקומית שמשמשים כלהקה ווקלית. הם שרו כל כך יפה במגוון קולות שממש לא רציתי שיפסיקו ואפילו הזלתי כמה דמעות תוך כדי שירתם.
לא ברור אם היה זה כתוצאה מהשירה הנפלאה שחודרת ללבבות או פשוט מכך שלפתע הרגשתי בחסרונם של הגדולים שנשארו בבית והגעגועים הציפו אותי.
טוב שהייתי בעזרת הנשים, שלא היתה מלאה, כך שיכולתי לילל בנחת.

אז, זהו להפעם. לא יודעת מתי, אם ובאיזה הרכב נחזור אליה שוב, מה שבטוח שהבן הקטן כבר מרגיש לגמרי בבית בלונדון ואפילו התחיל לעשות תוכניות קדימה לעבור לגור בה לאיזה פרק זמן אחרי הצבא.
מזל שיש לנו עוד כמה שנים טובות עד אז וכמה טוב שיש לאן לחזור, הביתה, לארץ הנפלאה שלנו.

תגובות

תגובות