מרואיינת שמתארחת בבלוג זה לא טרנד חדש בכלל. בלוגריות רבות עשו זאת לפני, אם כי עבורי זה בגדר חידוש. מי שדווקא מבינה מאוד בטרנדים ומסייעת לחברות ועסקים לחזות מגמות עתידיות ולייצר חדשנות בתחומם, היא האורחת הראשונה שלי, הטרנדולוגית עדי יופה.
אז למה בעצם החלטתי להצטרף לטרנד הזה של ראיונות? כי השנה אני משתתפת בקורס לבלוגריות שנקרא “הפרלמנט” בהנחיית הבלוגריסטית יונית צוק ואחת מהמשימות שקיבלנו היתה לחשוב את מי היינו רוצים לראיין לבלוג שלנו ולבצע את הראיון.
הרבה שמות של נשים מעניינות חלפו במחשבותיי אבל חיפשתי להרגיש את ה”קליק”, החיבור הזה שנובע מה”בטן”. זה קרה כשראיתי את המכתב שכתבה עדי יופה לבתה ביום האישה בשבוע שעבר.
הרגשתי שהיא לקחה את כל מה שהייתי רוצה לומר לבתי, זיקקה מתוך זה כמה תובנות מהותיות וניסחה אותן בצורה תמציתית, מדוייקת ומרגשת. תם החיפוש.
באותו רגע הבנתי שעלי לאזור אומץ ולפנות אליה כדי לראיין אותה.
אני עוקבת וירטואלית בפרופיל הפייסבוק של עדי וכבר מזמן התרשמתי מהעשייה הייחודית והמסקרנת שלה, שתיכף ארחיב עליה פה בראיון, אבל רגע לפני, הנה המכתב הזה, שפשוט שבה את ליבי ואני ממליצה לקרוא אותו גם אם אתן אימהות רק לבנים כי תכל’ס, הוא מיועד לכל אחת מאיתנו.
עדי, קיבלת הרבה תגובות, לייקים ושיתופים שאנשים עשו למכתב הזה. הפרגון הכי משמעותי בעיני הוא שכתבת שהבת שלך מוכנה לקחת אותך איתה (ועם הטלפון שלה…) לאי בודד שזה באמת הישג מדהים לכל אמא. מאיפה הגיע הרעיון לכתוב את הדברים האלו?
אני חושבת שזה שילוב של שאלות שאני שואלת כחלק מהמקצוע שלי, יחד עם שאלות שאני שואלת תוך כדי האמהות שלי לשני ילדים. כשהייתי צעירה קראתי טקסטים של סימון דה בובואר והתעסקתי הרבה בדברים שהיא דיברה עליהם בספר ״המין השני״. כשהפכתי להיות אמא, הבנתי שיש תיאוריות ויש מציאות יום יומית ובעיקר הבנתי שאין אמת אחת ומודל אידאלי אחד לנשיות מוצלחת. לקח לי שנים להפנים שכל אישה בונה את חייה ומשלבת בין כל התפקידים שלה באופן שמתאים לה ולה בלבד. ביום האישה קראתי הרבה כתבות על נשים יוצאות דופן, כל אחת והסיפור שלה. כולן היו פנומנליות. באמת. אבל היה לי חסר טקסט שידבר על הדברים שהם מחוץ לכותרות, שישאל שאלת בראשית:
מה עושה לכל אחת מאיתנו את הטוב שלה ויתן מקום גם לדברים הבסיסיים ולא רק לתארים והישגים. התיישבתי לכתוב לבת שלי את האמת שלי וזה מה שיצא. שמחתי שזה נגע בהרבה אנשים.
ראיתי שגדלת בקרית ים. אני מקרית ביאליק (האמת שלא מעט אנשים עדיין לא ממש יודעים איפה הקריות נמצאות על המפה..). האם יש משהו מזיכרונות ילדותך שאת יכולה לזהות שהשפיע על בחירת העיסוק שלך כיום?
גדלתי בקריית ים של שנות השבעים והשמונים, מקום תמים שכולם מכירים בו את כולם. היום קצת קשה להבין איך זה ללכת לים יחפים ולהגיע תוך כמה דקות, או שלראות את הים מהחלון של החדר זאת הנורמה המקובלת. מבחינתי קריית ים היא לא רק ילדות, אלא זיכרון לעולם שהיה ואיננו.
מעל לעשרים שנה אני כבר לא גרה שם, אבל עדיין אומרת שאני קרייתית. כשהייתי בת 12 אני זוכרת שנורא סיקרן אותי שלכל אחד מאיתנו היו פוסטרים של זמרים וזמרות על הקירות. היום אני יודעת להגיד שזה היה טרנד. אבל אז לא הבנתי את זה. כתבתי על זה משהו בזמנו, שפורסם בעיתון המקומי, ועד היום אני שומרת את החתיכה מהעיתון כנראה שכבר אז התחלתי להיות טרנדולוגית.
מה היה הרקע ממנו הגעת לעיסוק הייחודי הזה של להיות טרנדולוגית?
כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד ככתבת מקומון בקריות. היה לי חלום לעסוק בתקשורת, ראיתי מודעה בעיתון והתקבלתי לניסיון כפרילנסרית שכותבת מעת לעת. בסופו של דבר נשארתי משהו כמו שלוש שנים. תוך כדי עשיתי תואר ראשון בתקשורת ובסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. וחשבתי שאני אעסוק בתקשורת כל חיי. משם, סיקרנה אותי התקשורת הארצית, והגעתי להיות עוזרת פרלמנטרית בכנסת של שנת 1996 אחרי רצח רבין. אלה היו השנים היותר מסעירות מבחינתי.
מאוחר יותר עברתי למרכז הארץ והתקבלתי להקים ולנהל את מחלקת השיווק של פירמת ראיית החשבון והייעוץ Deloitte בתל אביב. גם אלה היו שנים מאוד משמעותיות מבחינה מקצועית עבורי.
רו״ח יגאל בריטמן ז״ל שהיה יו״ר הפירמה קיבל אותי לעבודה ובעצם היה המנטור העסקי שלי באותן שנים. אחרי יותר מארבע שנים ואחרי שהבן הבכור שלי נולד, רציתי שינוי וברגע אחד מכונן, שאני אפילו לא יודעת להסביר אותו, החלטתי שאני רוצה להתעסק בטרנדים. השנה היתה 2006, ולא היה אייפון ופייסבוק לא היו בארץ, ואמזון היתה רק חנות ספרים.
עד היום לא ברור לי מה בדיוק עבר לי בראש.
ומאותו רגע מכונן איך התחלת בכל זאת?
מה שכן היה ברור זה שנכנסתי לאמזון והזמנתי הרבה ספרים על טרנדולוגים ועל העבודה שלהם. החלטתי שאקרא כל יום 50 עמודים ואלמד מה הם עושים. לאט לאט פיתחתי מוצרים דומים לפרקטיקות בחו״ל ופתחתי עסק. בהתחלה היו שנים מאוד מאתגרות. אף אחד לא הבין מה אני רוצה. חברות בארץ האמינו שהן יודעות הכל על העתיד ועל הצרכן ומקסימום יזמינו דוחות מסוכנות טרנדים בחו״ל. אבל אני בתור יזמית התחברתי מאוד לחשיבה הטרנדולוגית, לנקודת מבט אחרת שהמקצוע הזה מציע וחשבתי אז, כמו שאני חושבת היום שזאת המתודולוגיה המועדפת לחיזוי מגמות צרכנים. היום, אני מעל עשור במקצוע, עובדת עם חברות גדולות, מרצה ומלמדת באקדמיה. אין יום שאני לא מודה על הדרך הזאת ועל השיעורים שלמדתי ממנה.
מה זה בכלל טרנדולוגית, האם יש מקצוע כזה שנלמד בצורה מסודרת? לאיזה היבטים התחום הזה מתייחס?
טרנדולוגיה הוא המקצוע החוקר ומנסה לחזות את מגמות העתיד עבור חברות וארגונים. חברות גדולות מעסיקות טרנדולוגים כדי שיסייעו להם לחזות את המגמות שישפיעו על העסקים שלהם, על הלקוחות שלהם ולסייע להם לייצר חדשנות שתהיה רלבנטית לאיך שהעולם יראה עוד כמה שנים.
כך שכטרנדולוגית אני עובדת עם חברות מתחומים שונים, אך כאלה שבסופו של דבר פונות לצרכנים עצמם. בחיבור שביני לבין לקוח, אני מביאה את איך יראו הצרכנים בעתיד הנראה לעין והלקוח מביא את ההבנה המאוד טובה שלו בתחום שלו. החיבור הזה מייצר את התמונה השלמה.
הסרטון לקוח מתוך האתר של עדי יופה
הרבה אנשים מחפשים להמציא את המוצר הבא שיהיה להיט. הם מנסים לאתר צרכים/ערכים שקיימים אצל הצרכנים ועדיין לא קיבלו מענה בצורה של מוצר או שרות ולספק את החוסר הזה. מה האפיון של הלקוחות שצורכים את השירותים שלך ?
לחברות גדולות יש שיטות מקובלות לייצר אסטרטגיה או תהליכי פיתוח מוצרים. אך העשור האחרון הוכיח שאנחנו חיים בעולם משובש, ולכן נדרשים בעלי מקצוע מסוג חדש שיודעים להסתכל על העולם במשקפיים חדשות ולא רק בשיטות המסורתיות. אני לא מאמינה בלהסתכל רק על התחום שאתה עוסק בו, זה לא ״מכסה״ את כל השטח שצריך להסתכל אליו. ראייה חוצת תחומים היא ראייה יותר עכשווית, משום שהתחרות יכולה להגיע מהרבה מאוד מקומות.
אלו תכונות דרושות כדי להיות טרנדולוג?
אני חושבת שקודם כל סקרנות מטורפת. לשאול שאלות כל הזמן. לדעת מה קורה. להיכנס לעוד אתר ועוד קונספט. זה צריך להיות משהו שגדול ממך. כי אפשר ללמד את זה, אבל האנשים שעושים את העבודה הכי טוב אלו האנשים שיש להם תשוקה למקצוע.
התכונה השניה היא יכולת הפשטה והבנה של תהליכים שחלקם עדיין לא קרו. באיזשהו שלב עשיתי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, כי הנחתי שהפילוסופיה תסייע לי בהפשטה של הדברים שאני עוסקת בהם.
התכונה השלישית, היא סבלנות. צריך הרבה. לאנשים קשה לפעמים עם העתיד, הם חיים את הכאן ועכשיו, ולהיות זה שמדבר על מה צפוי, עשוי להיות לא טריוויאלי.
מרוב דיבורים על עתיד איך זה שכולנו נשטפנו בעת האחרונה בגל הנוסטלגיה שהציף את הרשת?
לפני שנה וחצי בערך זיהיתי שמשהו אחר מתחיל לקרות. הנתונים לא הסתדרו עם מגמות שהיו חלק מחיינו. פתאום שמתי לב שאנשים חזרו לקנות תקליטי ויניל, מעדיפים אוכל מקומי ומדינות כמו אנגליה ואמריקה הצביעו הצבעות שמראות על החזרת הגבולות לגבולות ברורים.
היה לי ברור שמשהו מעניין קורה, ולקח זמן עד שהבנתי שכל אלה ביטויים של החזרת שליטה לחיים שקצת איבדנו בהם את השליטה. הטכנולוגיה מנהלת אותנו, הכל עובד מאוד מהר, לא כולם אוהבים את השינוי הזה. הדרך של אנשים היתה לחזור לדברים שהם מכירים. כל אחד בתחום אחר. הביטוי החיצוני של זה הוא טרנד הנוסטלגיה. אני קראתי לזה: “העתיד של המערות”. משום שזאת לא באמת חזרה אחורה, אלא חלק מהעתיד.
הטכנולוגיה נכנסה להמון היבטים בחיינו, חלקם חיוביים ומקדמים את טובת האנושות אבל חלקם מעמיסים ומפריעים למשל, הזמינות שלנו – כיום ניתן להשיג אותנו בכל עת מה שלא היה אפשרי באותה מידה פעם, הילדים שקועים במסכים והתחושה היא שהתקשורת בינם לבין עצמם ובינם לבין ההורים הולכת ומצטמצמת ובכלל הנוכחות הפשוטה במפגש פנים אל פנים הופכת להיות מורכבת מאי-פעם. איך את רואה את ההתפתחות הטכנולוגית העתידית?
מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה היא מאוד פונקציונלית. השימוש בטכנולוגיה חוסך לנו זמן ומאמץ ואנחנו מתמסרים לחיים הנוחים והקלים. אנחנו לא תמיד מבינים את המחירים שזה גובה מאיתנו. ככל שהטכנולוגיה נכנסת ליותר ויותר תחומים בחיים שלנו כך אנחנו מתמסרים לנוחות שלה. המשמעות היא שאנחנו הופכים להיות מנוהלים על ידי אלגוריתמים ומפסיקים לחשוב מה אנחנו באמת רוצים. כל עוד זה נוח, זה בסדר.
העתיד מראה שאנחנו נהיה פאסיביים מדי, ואני חייבת להודות שזה מדאיג אותי מאוד.
ספרי קצת על איזו מגמה עתידית שאת חוזה לשנים הבאות שכדאי לתת עליה את הדעת במיוחד?
בדוח מגמות האחרון שכתבתי לשנת 2018, התייחסתי למגמה שקראתי לה ״העתיד של החתיכות״.
חיים שבהם אנחנו בעיקר עוסקים בהרכבה של דברים ובבחירה כל פעם של משהו אחד קטן. למשל, האופן שבו אנחנו בוחרים לראות סדרה בטלוויזיה, או צורכים שירות אחד מזה, ומוצר אחד מזה. ככל שיכולות כמו אלקסה של אמזון או גוגל הום ינכחו לנו בבית, אנחנו פשוט נגיד להם: תזמינו לי חלב״, והחלב יגיע. הקנייה המרוכזת תלך ותעלם. ואנחנו נעבור לקניות של כל פעם דבר אחד.
האם נתקלת באיזה קושי או אתגר בחייך שבעת התרחשותו לא הבנת מה תכליתו אולם בדיעבד כשאת מסתכלת במבט לאחור את יכולה להבין את תרומתו לצמיחתך?
אני חושבת שכל שינוי בחיים תמיד נדמה שהוא דרמתי ומצטרפות אליו החרדות של מה יקרה מעכשיו. חוויתי הרבה שינויים בחיי: עברתי בין ערים שונות בארץ, בין תפקידים שכל אחד מהם היה בתחום אחר ודרש ממני התאמות אחרות, התחתנתי, ילדתי ילדים, התגרשתי. חלק מהשינויים היו בשליטתי, וחלקם לא היו בשליטתי. בסופו של דבר כל שינוי כזה הוסיף לי עוד יכולת התמודדות והפך אותי לאדם יותר שלם.
איך את מצליחה לג’נגל בין כל הדרישות של עבודה-משפחה-בית? האם יש לך טיפים להתנהלות מיטבית?
זה נורא תלוי בתקופות ובגילאים של הילדים. כשהילדים היו קטנים הייתי פחות טובה בג׳ינגול. המשפחה שלי גרה בקריות ואני ברמת השרון, ותמיד היתה לי נורא חסרה הנוכחות שלהם לידי.
בשנים האחרונות החיים שלי יותר מאוזנים, אולי זה הגיל, אולי הבשלות, וגם החיים בזוגיות שניה בשני בתים, שמאפשרת חיים עם חלוקת זמנים באופן יותר ברור של השבוע: זמן לילדים, זמן לעבודה, זמן לזוגיות, זמן לעצמי.
האם יש לך איזו הרצאה שפתוחה לקהל הרחב בה אפשר לשמוע אותך?
עיקר השירותים הם לחברות עיסקיות. מידי פעם יוצא שאני מקיימת הרצאות לקהל הרחב, או משתתפת בכנסים ואז אפשר לשמוע אותי.
הראיון הסתיים ואני עוד לא החלטתי אם אמשיך לראיין אורחות נוספות אבל מה שבטוח שמאוד נהניתי להכיר את עדי יותר לעומק. יש בה בעיני את השילוב האידאלי הזה של חוכמה ומקצועיות לצד אינטילגנציה רגשית גבוהה ובעיקר מרגישים שהיא אוהבת את מה שהיא עושה ושהיא מצאה את המקום הנכון עבורה.
אני אמשיך לעקוב אחרי עדי בפייסבוק וכבר מחכה לשמוע אותה בהרצאה בלייב.
בינתיים, כל מי שרוצה לקרוא יותר בהרחבה על הפעילות העיסקית של עדי ולהעמיק עוד בתחזיות שלה אפשר להיכנס לאתר שלה וגם לדף הפייסבוק.
מקווה שגם אתם נהניתם מהראיון ונחשפתם לעוד רבדים מעולם הטרנדולוגיה.
אשמח לשמוע איזה טיפוסים אתם? כאלה שיאמצו טרנדים חדשים ראשונים או שזה בכלל לא מעניין אתכם ואולי אפילו יצא לכם לחזות טרנדים כבלוגרים/במקום העבודה/בהורות, שנקלטו אצל הקהל שלכם?
תודה על הרעיון לראיון הזה! היה מרתק , היא נראית אישה מעניינת ובהחלט יצאתי מהפוסט הזה עם חומר למחשבה על כלל הנושא ועל העידן שלנו
נורית, תודה רבה על תגובתך. אני שמחה הראיון היה מעורר מחשבה (מקווה שמחשבות טובות ומקדמות בעיקר…)