הקטן והאמצעית נסעו לטיול מהצופים ופתאום התפנה יום חופשי מילדים והחלטנו לקחת פסק זמן בתוך החיים וההכנות לפסח ולצאת ליום טיול קצר בירושלים.
הבעל עוד הספיק לקפוץ בבוקר לעבודה לכמה שעות ואז יצאנו לדרך במרוץ נגד הזמן להספיק להגיע לפני תום מועד הגשת ארוחת הבוקר בבית הקפה “דרך הגפן” במושב בית זית. פינה קסומה באווירה נעימה עם אוכל טוב, אליה התוודענו לפני כחצי שנה כשבן דודי חגג בר מצווה לבנו וכבר אז אמרנו שעוד נחזור לשם.
ארוחת הבוקר היתה בדיוק מה שהיינו זקוקים לו אחרי הנסיעה וכדי לעשות סוויץ’ ולהיכנס לפאזה של טיול רגוע ביום שמשי ואביבי, בפתחו של סוף השבוע הבא עלינו לטובה.
תחנה הבאה היתה שוק מחנה יהודה. שמעתי רבות על השוק הזה והחלטנו שאם אנחנו כבר בסביבה, נקפוץ לראות מה באמת יש שם. חנינו בחניון השוק באגריפס, שהיה מפוצץ ולראיה מצאנו חניה רק בקומה 5-. אני חייבת להודות שלא הרגשתי כל כך בנוח בחניון, כי חשתי שהקרקע עליה אני עומדת רועדת עם כל מכונית שעוברת, מה שהוביל לתפילות פנימיות שרק לא יקרוס פה המבנה ושנצא כבר החוצה לאוויר הפתוח. אחרי הליכה קצרה מהחניון הגענו לשוק.
הימים כאמור לפני חג הפסח והשוק המה קונים וגם סתם אנשים שהסתובבו שם כמונו.
מה אומר, ממש עולם ומלואו. באסטות לצד דוכנים מעוצבים עם עושר של מראות וצבעים, כל טוב של סחורות: בשר, דגים, עוגיות לפסח, מצות, שרידים אחרונים של לחמים לשבת, תבלינים, ממתקים, כלים חד פעמיים. מוכרים זקנים וצעירים, ערבים ודתיים, שמציעים את מרכולתם ומפצירים בך לטעום לאורך הדרך את מה שלדעתם לא טעמת מימייך.
באתר האינטרנט של השוק למדנו שיש כרטיס טעימות שאפשר לקבל בנקודת איסוף בשוק ולטעום את מנות הדגל המקומיות של השוק התוסס. אבל אנחנו כבר היינו שבעים אחרי ארוחת הבוקר הדשנה והאמת שבאופן אישי אני לא ממש מתלהבת לעצור בכל דוכן ולטעום מכל הבא ליד, אבל מי שמתחבר ונהנה לחוש את אווירת השוק וריחותיו דרך בלוטות הטעם ימצא פה אפשרויות רבות לטעימות.
הביקור בשוק הזכיר לי מאוד את שוק לה בוקריה בברצלונה בו ביקרנו בקיץ שעבר.
לא יכולתי לפספס את השלט המשעשע מעל אחת הבאסטות “הפי עוור” (happy hour) ואכן זאת היתה שעה נעימה של שיטוט במזג אוויר טוב בתוך השוק המקורה.
אחרי השוק החלטנו בהחלטה של רגע לקפוץ לכותל. לווויז יש רצונות משלו והוא שלח אותנו לכותל דרך כמה ישובים ערבים. קצת נלחצתי מהמסלול הזה ולכן החלטנו לא להקשיב לו הפעם ולנסוע לכותל בכיוון ממילא.
חשבתי שיהיה נחמד לשלב עם הניקיון החיצוני לקראת הפסח גם איזה ניקיון בהיבט הרוחני.
נתחיל בכמה מילים על ניקיון חיצוני
כבכל שנה, אני משתדלת לנקות את הבית לקראת הפסח מחמץ שדבק בו אולם השנה החלטתי לעשות זאת יותר בנחת. באופן קבוע לא בא לי לנקות ואני “מושכת” את שלב הנקיונות עד לרגע האחרון.
גם השנה לא ממש בא לי לנקות, זה לא השתנה. אבל יריית הפתיחה בפסטיבל הנקיונות הכללי התחילה לפני כשבועיים כשבעלי והילדים נסעו לסקי ואז ניקיתי את המקרר כי הוא כל הזמן היה ריק…
יכולתי לנקות יותר כי היה לי לא מעט זמן פנוי בשבוע הזה, אבל חשק כאמור לא היה. עברו לי בראש מחשבות של “לא חבל לבזבז ככה את הזמן. ונו, למה את לא מפשילה שרוולים ועושה עוד משהו מועיל?”
אבל החלטתי להשתיק את הקולות הביקורתיים והנוזפים ולא לרדת על עצמי ושמחתי בהישג הקטן של מקרר נקי. נראה לי שמתוך כיבוד המקום הפנימי, שלא בער בו רצון להפוך עולמות, התעודדתי להמשיך לאט לאט ולעשות רק מה שאני יכולה. התמקדתי באזור המטבח.
כעבור שבוע הגיעה התור של מגירת הסכ”ום ויומיים אחרי, מגירות המזווה והצלחות.
קיוויתי שאולי תגיע עזרה וישועה מצד הילדים אלא שהגדולים לא ממש קלטו את הרמזים.
זכרתי שהקטן, כשהיה יותר קטן, ממש חיכה לעזור לי לנקות ולכן, בצר לי, פניתי אליו שייקח על עצמו את מגירות הסירים. למרבה המזל, השנה עוד הצלחתי לגייס אותו יחסית בטוב ובקלות, למרות שכבר לא מיהר לזנק ולעזור. חבל כל כך שככל שעוברות השנים הילדים כבר לא מתלהבים מהמשימות האלה, שפעם הלהיבו ושימחו אותם ממש. איפה הימים שאני הייתי צריכה לצנן את התלהבותם כדי שלא יחרבו לי את המטבח וגם כי לא תמיד הייתי מרוצה מאיכות העבודה.
מה שנחמד בכל נושא הניקיון לפסח, זו התוצאה. את פותחת מגירה ופתאום מערימה מגובבת של כלים ואביזרים יש סדר בעיניים ואת רואה כל מה שיש לך וזה אכן רגע של נחת, שרק הוא יכול לשכנע להמשיך לשלב הבא בניקיון.
ומה באשר לניקיון הפנימי?
זאת עבודת המודעות האישית, אותה אני משתדלת לבצע כל השנה. זיהוי ועשיית סדר בכל אותם הרגלים, מחשבות, תגובות שחלקם טובים עבורי ושייכים למהות לעומת אלה ששייכים לעומס וגורמים לעצבות ולירידת הנפש. משתדלת להבחין באלה שמיותרים לי, אינם משרתים אותי עוד ומהם כדאי להיפרד. כאן קצת יותר קשה לראות תוצאה מיידית אבל בהחלט אפשר להבחין לאורך זמן בתוצאות שמחזקות להמשיך.
כאמור, נסענו לכותל כדי לעצור שם לכמה רגעים של חיבור ובקשה להסתייע מידי שמים להתנקות מהחמץ שנמצא בלב ובנפש.
מהו בעצם אותו חמץ? משקעים של שנים על גבי שנים שנרשמו בנו מילדות וכאלה שהוספנו לאורך הדרך. לפעמים אנחנו בכלל לא מודעים לעוצמת “העלאת הגרה” שמתרחשת. יש איזה ריב או חוסר הסכמה על ענין כלשהו שפתאום מקבל מימדים אדירים ומגיע לידי דרמה, שאפילו אנחנו מופתעים איך הגענו לשם בכלל. כל זה קורה בדיוק בגלל אותם משקעים שבשעת כעס אנחנו ממהרים לשלוף מהמאגרים הישנים שהצטברו בלב, מחפשות תימוכין וראיות לחזק את עמדתנו המוצדקת בוויכוח. באיזו קלות אני נזכרת במה שאמרת לי אז ופגע בי, שלא עמדת לצידי מול החמות, שלא היית שם בשבילי כשהייתי זקוקה ועוד סיטואציות שעבר זמנם ובטל קורבנם ואז העומס משתלט ואין כבר יכולת לדייק בתגובה אל מי שעומד מולנו. עולות מילים פוגעניות, שברגע שיוצאות מהפה קשה מאוד לקחת אותן בחזרה. זוהי עבדות שאנחנו נופלים אליה שוב ושוב, כלואים בתפיסה של קורבן, שחש שהמציאות החיצונית או מי שעומד מולנו לא לטובתנו. בתוך האזור הזה אנחנו מרגישים כבולים, ממשיכים להתקיים בתחושה כאילו אין ביכולתנו לעשות דבר.
בנקודת ההחלטה הזאת בא לעזרתנו כלי הבחירה החופשית. האם נוכל להבין שבחרנו באפשרות המסויימת הזו בעוד שיכולנו גם לבחור אחרת? אם נסכים לראות חלק מהחיים שלנו כמונעים על ידי בחירה חופשית, נוכל לשנות משהו במציאות שלנו גם אם לחלקיק שניה, גם אם רק בהיבט אחד של חיינו ואז נרגיש יותר חירות פנימית. נשאל את עצמנו, האם אפשר למצוא אפשרויות פעולה נוספות, שכרגע איננו מבחינים בהן אבל הן קיימות שם ומחכות שנגלה אותן? למשל, לבחור כיצד להבין את דבריו של האחר ולקבוע את המשמעות שלהם עבורנו לא מתוך פגיעות וכורח אלא להאמין שכוונתו טובה גם אם לכאורה זה לא נראה כך (לפחות ביחס לאנשים הקרובים אלינו שהוכיחו לא מעט פעמים שהם רוצים בטובתנו).
ובחזרה לטיול. אחרי הביקור המרומם בכותל נסענו חזרה לכיוון הבית אלא ששוב התעורר בנו הרעב ולכן עצרנו לארוחה טובה במומה. זוהי מסעדה השוכנת במבנה הרפת ההיסטורית של קיבוץ קרית ענבים שבהרי ירושלים. מדובר במבנה לשימור, שהוקם בשנת 1921 ועוצב להיות מומה לאחר עשרות שנים בהם היה נטוש. “מומה” היה הכינוי המשפחתי של הסבתא לאה, שהיתה אשתו של איתמר בן אב”י, בנו של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. וכאן אני מתחברת למקום מגורי, אבן יהודה.
על בטן שבעה לא נותר לי אלא לאחל לכולנו שנזכה בחג הזה לשחרר את עצמנו מכל הדאגות, המועקות והמחשבות המטרטרות, לתת לרישומים השליליים להתנקות מכוח הסליחה ולהיכנס לחג הפסח בשמחה, בלב נקי וקל ולראות את כל הטוב שמסביבנו.
אז נוכל לחוש באותה חירות פנימית שאנחנו כל כך מייחלים לה.
שיהיה לכולנו חג חירות שמח!!!
כתיבת תגובה