“קפיצה” קטנה לפריז?

נכנסים לבית קפה שכונתי נחמד בליבה של פריז, משקיף על האייפל, מעוצב בטוב טעם ועדיין שומר על סגנון לא יומרני. יושבים ומשתדלים לקלוט כמה שיותר מהמראות המרהיבים שמקיפים אותנו מכל עבר.

בעלת המקום מאוד חברותית ומסבירת פנים.

הייתי רוצה להמשיך ולתאר את הטעם של הקפה החם והקרואסון הטעים אבל טוב…בעצם אפשר כבר לומר שבית הקפה הזה לא היה ממש בפריז, ליתר דיוק מדובר ברעננה… זאת התפאורה שקיבלה את פנינו בכניסה לחדר בריחה “מבצע זעפרן”. ובעלת המקום היתה מפעילה מקסימה שהיטיבה להכניס אותנו לאווירה באופן שבו תיארה את המשימה שעומדת בפנינו. את התדרוך אפוף המסתורין היא סיימה כשהודיעה שיש לנו שעה לפצח את סודות החדר כדי שנוכל לבצע את המשימה.

אקדים בכך שהכל התחיל במחשבות על למצוא פעילות משפחתית שתעניין את המתבגרים שלנו, שירצו לבוא גם מבלי שנכריח אותם. אם פעם פעילויות משפחתיות התקבלו בהתלהבות ובשמחה, היום קצת יותר קשה למצוא משהו כזה ולכן כשהתחלתי להתוודע לטרנד החדש של חדרי בריחה נראה היה לי שזה יכול להתאים גם לנו.
הודעתי לכל בני המשפחה מבעוד מועד שקבעתי תאריך למשחק ושייערכו בהתאם וכך הגענו למקום.

אחרי קבלת הפנים נכנסנו כולנו לעניינים והתכוננו לצאת לדרך. הסתכלתי מסביב לראות אם יש איזה לחץ שלפני אצל מישהו, אבל התברר לי שהיחידה שבאמת לחוצה זאת כמובן אני. לא כל כך מסיפור העלילה הדרמטי אלא דווקא מהכניסה לחדר סגור בלי התיק הצמוד שלי, בלי טלפון ומים. אני לא ממש מתלהבת משהייה במקומות סגורים.
אבל כאמור, מה לא עושים בשביל הגיבוש המשפחתי?
עם זאת, מהר מאוד גם אני הייתי כל כולי בתוך המשחק וכל החששות התפוגגו. זה חלק מהכייף, שבאמת לשעה קלה מתנתקים מהכל, מכל המחשבות והטרדות ופשוט נכנסים לתוך העלילה של הסיפור ממש כמו שחשים כשקוראים ספר טוב, אלא שפה אנחנו הדמויות שבסיפור וחווים את הכל תוך כדי תנועה.

ומה יש לומר? זאת אכן שעה (כן, למי שמתעניין הצלחנו לצאת אחרי שעה) מרתקת ומאתגרת של משימות וחידות מתוחכמות, שהייתי מאוד שמחה לשתף כאן אבל לא אחשוף שום דבר שיכול לפגום בהנאה שלכם.
כל אחד מאיתנו, מהילד הכי קטן שהוא כמעט בן תשע ועד המבוגר הכי גדול (שלא אסגיר כאן את גילו…) ממש כל אחד, תרם משהו לפתרון של המשימות. מישהו זורק רעיון, מפנה את תשומת הלב לפרטים הקטנים, מישהו אחר מוסיף עוד היבט שאף אחד לא חשב עליו. לחשוב מחוץ לקופסה זאת לא קלישאה פה. רגעים של המתנה שאין קצה חוט ואף אחד לא יודע מה לעשות, עד שבום, יש פיצוח. פתאום הכל מתבהר ומובן ואפשר להתקדם לשלב הבא שאז שוב יש סיעור מוחות ותקשורת משותפת בין כולנו.
לסיכום, זאת אכן חוויה נהדרת ומגבשת לכל המשפחה.

מה שבאמת מלחיץ זה לחשוב שיש אנשים וארגונים שאמונים על ביטחוננו, שזאת העבודה שלהם והם מתעסקים בזה בחיים האמיתיים, אבל בשלב הזה נשאיר זאת למומחים. אנחנו באנו ליהנות.

אז מה נשאר עוד לעשות? לחפש פעילויות כייפיות נוספות לכל המשפחה ואפשר גם לקפוץ באמת לפריז, עם הילדים, או אולי דווקא בלעדיהם…

תגובות

תגובות