תמיד האמנתי שאהבה היא המנוע בחיים האלה. וחיפשתי אחריה. אהבה לבן זוג, לילדים שלך, לעשייה שלך. אהבה שיש בה רגש לקיום שלך ובפשטות שמחה בקיום שלך. כולנו מחפשים להרגיש אהובים ורצויים. שיש מי שרואה אותנו, מבין אותנו. מבין באמת, גם מבלי שנזדקק למילים.
כשזה לא ניתן, מרגישים שחסר משהו. לא תמיד יודעים לבטא מה חסר אבל מרגישים את זה בתחושה הפנימית וכל הזמן מחפשים ומחפשים ומבקשים להשלים את החסר הזה. לקבל חום ואהבה דרך מערכות יחסים. להרגיש שאנחנו בידיים טובות ועוטפות עם כל מי שיש קשר אתו, קרוב או רחוק. מחפשים זאת גם דרך דברים גשמיים. רצים ורצים ורודפים אחרי המילוי הזה.
כשלא מקבלים חום ואהבה עולה תרעומת מהמהות הטובה. יש צורך שלא מקבל מענה. “אדם רוצה להישאר עם התחושה שהוא קיבל מה שהוא צריך וכמה שהוא צריך. שהשפיעו עליו שפע”. שלא “חסכו” עליו בנתינה. בבסיס זה קשור להתקשרות הראשונית, לאהבת האם.
מגיל צעיר מאוד “הילד יודע אם החיבוק הוא בתשומת לב מלאה או כלאחר יד, הוא מיד חש את זה ומבקש את ההשלמה, בכל גיל”. הוא גם יודע “אם הגיע לקרקעית של הלב בחיפושו אחר אהבת אם. ועד שהוא יגיע הוא לא יוותר” וטוב שלא יוותר כי כל עוד הוא ממשיך לחפש יש לו אמון בעולם הזה שזה אפשרי עבורו.
ברוב המקרים האדם שמולנו עושה כמיטב יכולתו בנתינה שלו. לעיתים אנחנו נשארים בתחושה של חוסר כי אנחנו רוצים לקבל דווקא בצורה מסוימת ולא יודעים לזהות שבעצם מקבלים, רק שהנותן עושה זאת בדרך שלו, כי לכל אחד יש את הדרך שלו לתת.
האם ניתן למדוד נתינה?
“האינסוף נמצא אצל הנותן והמידתיות נמצאת אצל המקבל”.
אישה מעצם טבעה אמונה על מתן החום הזה, על ההזנה של בני הבית וסביבתה.
היא מתבקשת להיות נדיבה באהבה שהיא מרעיפה, בתחושה שהיא מעבירה לבני ביתה, שהיא באמת נוכחת ונמצאת שם עבורם. “את בתור אמא, אישה ורעיה נותנת מעצמך אהבה ללא תיחום, לפי הצורך של המקבל”. למה הכוונה ללא תיחום? אל תחשבי ש”מה שנתתי לו מספיק” או ש”את יודעת מה הוא צריך”. דוגמא שניתנה לשם המחשה: כשמציעים לך כוס מים מלאה, את שותה כמה שאת צריכה. כשמציעים לך רבע כוס מים את מרגישה שחסר. בפועל יתכן ושתית אותה כמות בדיוק אבל ההרגשה שאיתה נשארים היא שונה. “באינסוף נתינה מלב, בני הבית ילגמו כדי צורכם וישקטו”.
ומה הכלים שאנחנו יכולים להפעיל כדי להגיע לתחושה הזאת של אהובה ורצויה?
פשוט תתני. קודם כל לעצמך. קבלה עצמית דרך התקרבות לעצמך, כפי שאת. גם עם החלקים שמעוררים כאב, עצב, פחד, היסוס, ספק, חרטה. להפנות חום והבנה כלפי עצמנו, להפעיל סלחנות ולא קפדנות. כי ביקורת עצמית לא באמת מאפשרת התקדמות.
כדי להתחזק יש להפנות נתינה והתקרבות גם כלפי האחרים איתם אנו באים במגע במעגלים הקרובים אלינו וגם באלה הרחוקים יותר. “לרכך את הלב, להבין את השני שגם הוא נשמה ממול” וגם בפועל, “פשוט תעשי“, עשיה ממשית, הקשבה לאחר, חיבוק, מילה טובה, מאור פנים. כשאת עושה עבור מישהו אחר, את מפנה תשומת לב החוצה מהעיסוק הפנימי שיכול להיות מתיש לפעמים, וכך זוכה בתחושה טובה ובחום המופנה כלפייך ומכך שעזרת ועשית עבור מישהו שהיה זקוק. בכל אלה יש נתינה וקבלה. קבלה ונתינה.
שנזכה להרגיש אהבה עמוקה ומרגשת בתוכנו ונוכל להעניק ממנה בשפע גם לאחרים.
יפה הפוסט שלך . במיוחד אני לוקחת איתי את המילים המקסימות שכתבת:
האינסוף נמצא אצל הנותן.
והמידתיות נמצאת אצל המקבל.
תודה ששיתפת ונעים להכיר אותך.